הקרבות וההפגזות ממשיכים לגבות קורבנות במלחמה הניטשת כבר שבעה עשר ימים באוקראינה. בימים ה-16 וה-17 ללחימה, התקיפות של צבא רוסיה התרחבו, הלחץ על קייב מוגבר. הנשיא זלנסקי אמר שהציע לראש ממשלת ישראל נפתלי בנט לקיים פסגה עם ולדימיר פוטין בירושלים.

היום החל בעוד מטחי טילים על הערים הגדולות, והאזעקות נשמעו בכל אוקראינה – כולל בערים המערביות שנכנסות לראשונה למעגל הלחימה. הנשיא האוקראיני זלנסקי טען הבוקר שהכוחות האוקראינים הסבו לכוחות הרוסיים את האבדות הקשות ביותר בעשור האחרון, מה שגורם לרוסיה להזרים כוחות נוספים לסכסוך. חלקם לדבריו, מגיעים מסוריה.

ביום שישי פרסמנו כי משרד ההגנה הבריטי מדווח שהכוחות הרוסים ושיירת הענק המסוקרת נמצאים במרחק 25 קילומטרים ממרכז הבירה – שנערכת לפלישה. למרות זאת זלנסקי עדיין מתבצר בעמדתו וקורא לעולם לעצור את הכיבוש הרוסי הדורסני.

פוטין ערך שיחה עם הנשיא צרפת מקרון וקנצלר גרמניה שולץ בתקווה להביא להפסקת אש. בכיר צרפתי העריך אחרי השיחה שפוטין "לא מוכן עדיין לסיים את הלחימה". מנגד זלנסקי אמר:  "אנחנו באופן עקרוני, ואני באופן אישי, מתייחס באופן חיובי לעזרה של כל אחד במשא ומתן. עם זאת, אני אינני מתייחס למר בנט כאל 'כל אחד', כי אני חושב שיש ביכולתו למלא תפקיד חשוב, קודם כול. ישראל יכולה לארח את שיחות השלום ובייחוד ירושלים. אני חושב שכן. ואמרתי את זה למר בנט".

עשרות אלפי פליטים הוסיפו במהלך היממה האחרונה מהערים המותקפות. דיווחים זרים מספרים כי המסדרונות ההומניטאריים הופרו שוב ושוב במריופול הנמצאת תחת כיבוש רוסי. לפי המידע שמגיע, עד כה הצליחו לברוח מאוקראינה יותר משני מיליון וחצי פליטים ועוד מיליונים אחרים עדיין ממתינים.

בארה"ב רוצים כי ישראל תצטרף לסנקציות. תת שר החוץ האמריקני ויקטוריה נולנד אמרה לחדשות 12 כי "אנחנו מבקשים מכמה שיותר מדינות להצטרף לסנקציות ומבקשים את זה גם מישראל. אתם לא רוצים להפוך למקלט האחרון לכסף מלוכלך שמתדלק את המלחמה של פוטין".

בתוך כך מתפרסם כי כבר לפני שמונה שנים הוכנה תכנית חירום לקליטת 100 אלף יהודים מאוקראינה, רוסיה צרפת, ובלגיה. בהכנת התכנית הושקעו מאמצים רבים וחדשניים, והיא זכתה אף בפרס בזכות שיתוף הציבור בהכנתה.

התכנית נגנזה בשל עמדתו של היועמ"ש דאז, עוה"ד יהודה ויינשטיין, אשר התנגד להשקעה של כמעט 2 מיליארד ש"ח ערב הבחירות דאז. במקום זאת אושרה תכנית זמנית, לה הוקצתה כעשירית מן התקציב המקורי. מאז לא הובאה התכנית להצבעה בממשלה, היות ובמשרד העלייה והקליטה העדיפו לתקצב אותה בנפרד; ולא כחלק מבסיס התקציב, אשר ההצבעה עליו נדחתה שוב ושוב באותם ימים. עם חילופי השרים והממשלות בתכיפות, התכנית נשכחה מלב ומעלה אבק.